מדרש על שמואל א 2:6

[ד] מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע (משלי ל:ד). מי עלה שמים, זה הב"ה דכתי' בו עלה אלהים בתרועה (תהלים מז:ו). וירד, וירד י"י על הר סיני (שמות יט:כ). מי אסף רוח, אשר בידו נפש כל חי וגו' (איוב יב:י). מי צרר מים, צורר מים בעביו (שם כו:ח). מי הקים כל אפסי ארץ, י"י ממית ומחיה (שמואל א' ב:ו). ומה שמו, צור שמו, שדי שמו, י"י צבאות שמו. ומה שם בנו, בני בכורי ישראל (שמות ד:כב) שמו. ד"א מי עלה שמים (משלי שם), מי הוא זה שתפילתו עולה לשמים ומורידה גשמים, זה שהוא מחלק מעשרותיו בחפניו שהוא מוריד טל ומטר לעולם. מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם), מי הוא זה שאין תפלתו עולה לשמים ולא מורידה את הגשמים, זה שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו שהוא עוצר את השמים מהוריד טל ומטר לעולם. ד"א מי עלה שמים (משלי שם), זה אליהו דכתי' ביה ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב' ב:יא). וירד, אתו אל תירא (שם א:טו). מי אסף רוח בחפניו, י"י אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו (מלכים א' יז:א). מי צרר מים (משלי שם), ויקח אליהו את אדרתו ויגלום (מלכים ב' ב:ח). מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם), ויאמר אליהו ראי חי בנך (מלכים א' יז:כג). ד"א מי עלה שמים (משלי שם), זה משה דכתי' ביה ומשה עלה אל האלהים (שמות יט:ג). וירד, וירד משה מן ההר (שם שם יד). מי אסף רוח, כצאתי את העיר (שם ט:כט). מי צרר מים (משלי שם), נצבו כמו נד נוזלים (שם טו:ח). מי הקים כל אפסי ארץ, זה אהל מועד, שנא' ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן (במדבר ז:א), שהעולם הוקם עמו. ר' יהושע בן לוי בשם ר' שמעון בן יוחאי להקים משכן לא נאמ', אלא להקים את המשכן, מה הוקם עמו, עולם הוקם עמו, שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכך נאמר ויהי ביום כלות משה (במדבר ז:א).

אל יתהלל הגבור בגבורתו - זה דוד מלך ישראל, שבשעה שהיה נלחם היה הורג ח׳ מאות חלל בפעם אחת, ונתגאה ואמר אין כמותי בעולם. מיד זימן לו הקב״ה צבי אחד ורץ הצבי, וברח מלפניו ומשכו אחריו והארץ קפצה לפניו, עד שהביאו אצל ישבי בנוב (ש״ב כ״א ט״ז—י״ז), מיד אחזו ונטלו ושמו תחת המרתף ונשען עליו לשוברו, מיד אמר תרחיב צעדי תחתי ונעשתה הארץ כבאר תחתיו, כיון שכלה ישבי בנוב לאכול נטלו לדוד והיה זורק אותו באויר כדי לקבלו בראש הרומח, ובין כך באה יונה מטרפת לפני אבישי בן צרויה, ויש אומרים שנהפכו בידו המים לדם, אמר בלבו ודאי המלך שרוי בצער, מיד הלך לבית המלך ולא מצאו, אמרו לו שכבר הלך לצוד בשדה כחוק המלכים, מיד רכב על הפרדה של מלך עד שהביאוהו אצל ישבי בנוב שהיה מטייב ומשחק בדוד עם הרומח, מיד ירד מן הפרדה ונלחם עם ישבי בנוב עד שהמיתו, ודוד נשאר חלש ותש כחו מרוב פחד וצער, ואבישי רצעו והביאו בירושלם ברגליו ולא רכב על הפרדה, ומיד נשבעו לו ישראל שלא יצא עוד עמהם, שנאמר לא תצא עוד אתנו ולא תכבה את נר ישראל, אז אמר דוד איה גבורתי וכחי? אלא אלהים ה׳ חילי מגיני וקרן ישעי וגו׳.

אל יתהלל עשיר בעשרו - זה קרח בן לוי שהיו לו שלש מאות פרדות לבנות טעונות מפתחות גנזיו, עאכו״כ שהיה עשרו נפלא וגדול מאד, ומנין היה לו כל זה ? הממון שקיבץ יוסף במצרים מילא שלשה מגדלים וכל מגדל עמוק מאה אמה ורחוק מאה אמה, וכיון שמצא קרח אחד מן המגדלים נתגאה בעשרו (ואחד נתגלה לאנטונינוס והשלישי גנוז לע״ל). תחלת מחלוקת קרח היתה באלמנה אחת שהיתה לה רחילה אחת, כשבאתה לגוזזה שמע אהרן ובא ונטל לה (ממנה) הצמר, הלכה לקרח ובכתה לפניו ואמרה לו כך וכך עשה לי אהרן, בא קרח אצל אהרן ואמר לו מה לך אצל האלמנה הזאת לקחת לה הצמר, א״ל שלי הוא מן התורה שנאמר וראשית גז צאנך תתן לו, נטל קרח ארבעה כספים ונתן לה. לימים ילדה הרחילה בן בכור, שמע אהרן ונטל הבן, הלכה ובכתה לפני קרח, אמר קרח לאהרן מה לך ולאלמנה הזאת לקחת לה בן הרחילה, אמר לו שלי הוא מן התורה שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה׳ אלהיך, הלך לו קרח מלא חמה. וכראות האלמנה כן, הלכה ושחטה הרחילה, שמע אהרן ובא ונטל הזרוע והלחיים והקבה. א״ל קרח מה לך אצל האלמנה הזאת, א״ל שלי הם מן התורה שנאמר ונתת לכהן הזרוע והלחיים והקבה. וכראות האלמנה כן עמדה והחרימה הבשר, שמע אהרן ונטל הבשר, אמר לו קרח לא די כל מה שלקחת לה, אלא אף הבשר, א״ל שלי הוא מן התורה שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה. אמר לו למה תשתרר עלינו בן עמרם ותתגאה עלינו, אמר לו משה לבקר משפט, בבקר נתקבצו אצל קרח מאתים וחמשים איש במחתות וקטרת, מיד עמד משה לפני הקב״ה ואמר לפניו, רבש״ע נבואה זו ששלחתני אמת היא? אמר לו אמת, ועתה תראה מה אעשה לקרח. ולמה נקרא שמו קרח שבימיו נעשה קרחה בישראל, מיד רמז הקב״ה לארץ ובלעתם עד טבורם, צעק קרח ואמר משה רחם עלינו! אמר להם משה, רב לכם בני לוי, מיד נבלעו והשאר נשרפו, ואותם שנבלעו סברו שלא לעלות לעולם, עד שבאה חנה ונתנבאה עליהם, שנאמר ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ובכל זאת לא היו מאמינים עד שחרב בית המקדש, ונבלעו שערי בית המקדש, ובאו אצל קרח ותפשם, ואמרו כשיעלו אלו השערים אף אנו נעלה עמהם, לכך נאמר אל יתהלל עשיר בעשרו, שכל העושר של הקב״ה הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות, ואומר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד.